מאזינה: "הוריי גרושים והם מתעלמים ממני" - שלומית: "הם מתעלמים ממי שלא משרת אותם"
מאזינה בת 48 מנסה להבין בעזרת 'בראייה אחרת' מדוע הוריה הגרושים לא מתקשרים עימה. שלומית: "למה קשה לך עם העבר?"
שאלה: אני בת 48, נשואה ואימא לילדים. ההורים שלי גרושים וכל אחד מהם מנותק ממני, והיחסים איתם מסתכמים לרוב בשיחות טלפון רחוקות. בשיחות עם אבא שלי הוא בעיקר מרוכז בעצמו, מתלונן בלי סוף על בעיות בריאותיות ואימא שלי לא מתעניינת בי, ומתקשרת בימי הולדת לעיתים רחוקות. הקשר עם הוריי גורם לי לתסכול, ומאוד מפריע לי שהם מתעלמים ממני בעיקר בגלל שאני אימא בעצמי. האם כדאי לי להמשיך לנסות להתקרב אליהם?
שלומית עונה:
הורייך לא מתעלמים ממך באופן ספציפי, הם אנשים שמתעלמים באופן כללי ממי שלא משרת אותם. אין אשמה, זה פשוט מה שהם יודעים. מבחינה פילוסופית, מצד אחד אנחנו בוחרים את ההורים שלנו בזה שאנחנו נולדים אליהם כי יש איזשהו שיעור שאנחנו צריכים ללמוד, ומהצד השני אנחנו יכולים לבחור איך אנחנו נתנהל כשאנחנו נהיה הורים. מפה המושג 'רחם' (ראי חוכמה מראה), כלומר כשאני נוסע בחוכמה במכונית אני רואה את עצמי דרך המראות האחוריות וגם דרך החלון הקדמי כי בלי שאעשה זאת אני ללא ספק אצור תאונה. החוכמה שלך היא לראות את עצמך ביחס למראות האחוריות. כשאת נסעת בדרך שלך בחיים את ראית בילדות שלך חוסר יכולת של אנשים לכינון יחסים. את לעומת זאת יצרת יחסים וללא ספק עברת דרך ארוכה ומאוד משמעותית, וזה מה שאת צריכה להתמלא ממנו, הדרך הארוכה שאת עברת. מה שחשוב הוא מאיפה הבן אדם בא ולאן הוא הולך, ומהבחינה הזאת את עשית עבודה ממש מדויקת. תביני, העבר אבוד, הדרך שאת נסעת בקילומטרז' של העבר היא אבודה, אבל תראי באיזה דרך יפה את נוסעת עכשיו, זאת ההבנה. את לא יכולה לשנות חניכה של אנשים שבאו ממקום כל כך קשה, זאת הדרך שלהם. מאוד קשה להשתנות כשלא מרגישים צורך בשינוי ובטח כשאנחנו יותר מבוגרים.
15/12/2014
