המאזינה מבקשת משלומית רמז: "איך ממשיכים מכאן והלאה? כי מאוד קשה לי"
המאזינה בת ה-59 מספרת על הקשיים שהיא חווה בתקופה האחרונה: "אני תמיד חושבת שיהיה יותר טוב אבל אז הקושי נגמר ומתחיל קושי חדש"
שאלה: אני בת 59. אני מרגישה שלאורך כל חיי קושי רודף קושי, בילדותי לא היה לי קשר טוב עם אימי ויש לי קשר דומה עם בתי הבכורה. יחסיי עם בעלי הם לא טובים, ורק אחרי שהתחתנו גיליתי שהוא כלל לא מתאים לי. מבין שלושת ילדיי תמיד היה לי קשר מיוחד עם בני הצעיר, והוא היה כמו הפסיכולוג שלי, היו לי ציפיות גדולות ממנו אבל לפני שנתיים הוא טס לחו"ל, הידרדר וחזר לארץ במצב נפשי לא טוב. מאוד קשה לי, איך ממשיכים מכאן והלאה?
שלומית עונה:
בנך הוא בסך הכל בן 26, במשך שנים הוא היה הפסיכולוג שלך ועכשיו הוא פשוט מבקש שתטפלי בו, הוא מראה לך שהוא בן אדם ושגם הוא יכול להיות חלש. כל השיעורים שעברת בחיים באו ללמד אותך שאת לא יכולה לסמוך על אף אחד אלא רק על עצמך. בחרת בן זוג שהתאים לך רק לזמן מסוים ולא לאורך זמן, האמנת שילדך יגיע לגבוהות ופתאום גילית שזה לא בדיוק ככה ואת זאת שצריכה לחבור אליו. כל חייך ניסית למצוא על מי להישען אך לא מצאת אדם כזה, בילדותך לא קיבלת תמיכה והרבה פעמים הרגשת דיחוי, וגם את המשפחה שלך בנית עם זוגיות לא כל כך תומכת. גם בנך, האדם היחיד שהרגשת שיכול היה לתת לך איזושהי תמיכה, נפל. זה שיעור מאוד לא פשוט וכנראה שזה השיעור של כולנו כי כולנו נולדים לבד והולכים מהעולם הזה לבד. למעשה, כל מה שמכינים אותנו בכל תהליכי החיים - מיום הלידה ועד הסוף הוא דבר אחד - לדעת להיות עצמאי, עצמי בתוך עצמי. את השיעור הזה בדיוק מנסה 'הראייה האחרת' להבהיר: בין כל היחסים וכל האנשים שסביבכם תהיו עצמכם ותסמכו על עצמכם. תנסו כמה שיותר ותקבלו את מה שנותנים לכם בשביל לצמוח ולהתפתח לא בשביל להיאחז או להישען על האחר כי אין באמת על מי, ובסופו של דבר אנחנו נעלמים מכאן.
19/01/2015
