שנה לאחר האסון: חלק מהפצועים רוצים לחזור

דביר כהן, שנפצע באסון מירון, תקף את ההתנהלות מאז שנלכד בין ההמון: "לא קיבלנו גרגיר מהמדינה" • ישראל זיסקינד, אח של שמחה בונים ז"ל שנספה באסון, הבהיר: "אלו שאחראים על האסון יהיו צריכים לשלם את המחיר"

לפני כשנה התקיימה ההילולה המסורתית בהר מירון שהסתיימה באסון טרגי בו נספו 45 בני אדם שנכחו במקום. רגע לפני ההילולה השנה, הממשלה אישרה פיצוי למשפחות שאיבדו את יקירהם באסון - 500 אלף ש"ח בגין כל נפטר. אך מה עם הפצועים? ליאת רון שוחחה ברדיו צפון 104.5fm עם ישראל זיסקינד, אח של שמחה בונים ז"ל שנספה באסון מירון, ודביר כהן, אחד הפצועים שטרם שב לחייו שהכיר עד לפני שנה, ששיתפו בתחושות לקראת שבוע הבא ותקפו את התנהלות המדינה מאז האסון. 

בפתח השיחה, התייחס זיסקינד לפיצוי שהוחלט על ידי הממשלה: "מאוחר מדי אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם. עברה שנה שלמה, ברור שהמצב האידיאלי אם זה היה קורה מספר חודשים מועט אחרי האסון. בסוף יש פה עשרות יתומים ואלמנות שזקוקים לסיוע הזה. טוב שזה סוף סוף קרה. בסופו של דבר זה עשוי לסייע שהמשפחות יוכלו לנהל משפט אבל בזמן שהם מנהלים משפט לפחות היתומים והלאמנות יוכלו להתקיים. בהמשך כמובן תהיה תביעה גדולה כנגד האחראים לאסון. אנחנו מכינים תביעה, מכינים את כל החומרים. בסופו של דבר אלו שאחראים על האסון יהיו צריכים לשלם את המחיר על כך, גם בנושא הפלילי".

בהמשך, הצטרף לשיחה גם דביר כהן, שנפצע באסון ועד היום לא קיבל אחוזי נכות למרות מגבלותיו מאז ההילולה בשנה שעברה, ששיחזר את רגעי האימה: "פשוט נפלו כמו דומינו, ככל שהזמן עובר אז זה עוד משקל ועוד משקל, הלחץ מורגש עד איבוד נשימה והתעלפויות. אותי משם הוציאו חמישה שוטרים, משכו אותי מהיד ותודה רבה לבורא עולם שלא נפרקה לי היד. פינו אותי לבית החולים עם שני שברים בגב, שברים ברגליים, רגל עם בעיית עצבים ובעיות נשימה".

"אני עד היום הולך עם קביים ועם מוגבלות", סיפר כהן, ותקף: "עדיין לא נקבעו לי אחוזי נכות. לא קיבלנו גרגיר מהמדינה. הייתה וועדה, זה תלוי בהמון טפסים. זאת בירוקרטיה שלוקחת המון זמן. המון עוול נעשה פה, אנשים צריכים לקבל טיפולים שהקופה לא מממנת. אני פשוט הפסקתי, הקופה מימנה כמה שמימנה אחרי הרבה בירוקרטיה ולחצים. מאז אני לא עובד. המדינה אפילו לא התקשרה להגיד 'סליחה'".