"המערכה כמעט בכל הרצועה הסתיימה חוץ מרפיח. רצועת עזה תמשיך להיות אירוע עם איום גדול, לא ברור מי יקח את האחריות שם כנראה לא צה"ל ומדינת ישראל ישלטו ברצועת עזה", אמר הבוקר אלוף (מיל') גרשון הכהן בראיון ליואב מינץ בתוכנית "קפאין ברדיו צפון 104.5fm.
אלוף (מיל') גרשון הכהן ("הביטחוניסטים"), מה אתה חושב על "היום שאחרי" בכנס שיתקיים ביום חמישי הקרוב ביוזמת "מפקדים למען ביטחון ישראל"?
"קודם כל צריך לתת להם הערכה שהזמינו אותי לא רק כעלה תאנה. אני מקווה שרוצים לשמוע עמדה אחרת לא להישאר כל אחד בבועה שלו. היום שאחרי במלחמות מסוימות מאד ברור ובמלחמות אחרות הוא המשך של משהו שעובר שינויים ולא מוגדר. דבר שאולי גם ראש הממשלה שואף כשהוא מדבר על "ניצחון מוחלט". זה גרמניה או יפן 1945. זה כניעה ללא תנאי, התחלה חדשה של סדר חדש, זה איום שהיה הוכחד. נוצרו איומים חדשים כמו המלחמה הקרה, ברלין מחולקת"
אפשר להגיע לכניעה ללא תנאי של חמאס? יש רבים שטועים הפוך.
"לא בידי מדינת ישראל להגיע לזה. עם חמאס יותר קל בעזה, ולא חמאס כתנועה לא רק דתית. היא חלק מהאחים המוסלמים, תנועה רחבה, אחות של אל-קעידה, מי שהיה הרוח המכוננת וברך על הקמת חמאס הוא עבדאללה עזאם, איש מכפר ליד ג'נין אבל הוא יצר את הלחימה של המוג'יהידין, מורה של בין לאדן. יש פה מערכת של לוחמי ג'יהאד רדיקאלים, זה האויב החדש שעומד מול מדינת ישראל".
תוסיף את החות'ים, וחזבאללה וחשש מירדן. שומעים גם חשש למנהרות התקפיות ביהודה ושומרון וערביי ישראל והשטחים כמו שאמר הרמטכ"ל אנחנו במערכה רב זירתית. אפשר להגיע לכניעה מוחלטת של מישהו מהגופים האלה?
"מה שהושג ברצועת עזה זה הישג שיוצר פוטנציאל חדש לפעילות של צה"ל ומדינת ישראל. עד 7 באוקטובר, מדינת ישראל מול חמאס איבדה את חופש הפעולה האסטרטגי. זה קרה לא בגלל שהיתה לנו מנהיגות חלשה או הססנית, אלא מכיוון שנוצרו תנאים של איום הדדי. היה בידיהם ארסנל של רקטות על מנת להכות גם בתל אביב וגם מעבר לתל אביב. כל פעולה קטנה שלנו שחוצה גדר היתה מקבלת מענה לתל אביב. לא בקלות ניתן לקחת החלטות על פעילות שמכניסה את תל אביב מיד למעגל של מלחמה. מאותו רגע שכוחותינו בתוך רצועת עזה, הצליחו לשבש את המערכת הארגונית של חמאס ובמדינה רבה לפרק אותה, בעצם הפעילות של צה"ל נמצאת היום בחופש פעולה. לדוגמא הפעולה בשיפא אתמול בלילה".
חזרנו לשיפא אחרי ששמענו שעברנו את שיפא, התקדמנו הלאה, ופתאום חזרנו לשם. יש הטוענים שצה"ל איבד נכסים צבאיים שלו ברצועת עזה.
"צריך להבין שהלחימה מול חמאס היא לא לחימה מול צבא מצריים לדוגמא. חמאס הם מקומיים בתוך המרחב, הם חדורי רוח לחימה שמעבר למערכת ארגונית. איש ג'יהאד במערכת שקרסה מחוייב למצוא התארגנות אחרת ובצורה אחרת כמו שקרה בשיפא.
מצב כזה מקל או מקשה על צה"ל? אם זה מקל זה מביא לכניעה מוחלטת. אם הוא מקשה, אנחנו נתקלים בגופים קטנטנים שבכל פעם גורמים הטרדה מתמשכת.
"נכון, אבל מה שעשה צה"ל, הוא סיים מערכה עצומה שבה הוא פירק את ההתארגנות בצבאית של חמאס. גם לפני ההתנתקות היה חמאס בעזה שהיה קל להילחם בו. ההתנתקות יצרה מצב שהם בנו מערכת שבנויה לארגון צבאי קלאסי: גדודים, חטיבות, מפקדות. זה פורק. הדבר הזה הוא הישג. המערכה שהשיגה את ההישג הזה כמעט בכל הסתיימה, כמעט בכל הרצועה חוץ מרפיח".
מה אתה רואה "ביום שאחרי", צבאית וגם פוליטית.
"רצועת עזה תמשיך להיות אירוע עם איום מאד גדול, לא ברור מי יקח את האחריות שם. כנראה לא צה"ל ולא מדינת ישראל, ישלטו בתוך רצועת עזה. לכן הצורה הזו של כניסה ויציאה מתאימה להבהנ שאנחנו לא הולכים להיכנס לשליטה בעזה, אלא להביא את עצמנו למה שהיה אחרי ששת הימים עד 94 שיצאנו משליטה על הגורמים הפלשתינים".
אז אנחנו נידונו למה שנקרא: "לנצח נאכל חרב"?
"גם בסיום מלחמת העצמאות בן גוריון הבין שאיום המלחמה מתפתח מול מדינת ישראל והשאיפה שלו היתה למתוח כמה שיותר את הזמן של נורמליות בין המלחמות. הדבר החשוב, אם נצליח למנוע את זה מה שרוצים האיראנים, לכפות עלינו מלחמה שהיא מחלה כרונית גם בצפון וגם בדרום. למצוא איזשהי נקודת איזון לחזור ולהתמקד במה שרצה הציונות להתמקד, חינוך, תרבות, זו השאיפה שלנו".