166

"הצלקת נשארת ותישאר לעולם"

גידי ארנהלט, פדוי שבי סורי ב1973, מספר על תקופת השבי האישי שלו: "לא היה לי ספק שהמדינה עושה הכל כדי לשחרר אותי." • על מלחמת חרבות ברזל: "ראיתי בלירי אלבג את עצמי

גידי ארנהלט, פדוי שבי מסוריה בתקופת מלחמת יום הכיפורים, שוחח הבוקר עם ליאת רון ברדיו צפון 104.5 FM על השביעי באוקטובר ועל החטופים:

"כשאני חושב על השביעי באוקטובר 2023, אני חווה דז'ה וו. זה בדיוק מה שקרה חמישים שנה קודם לכן, בשישה באוקטובר 1973. אותם סממנים, אותן ידיעות מודיעיניות, ובכל זאת אנחנו הותקפנו בהפתעה מוחלטת. זה בדיוק אותו הדבר"

"כשהתברר שנחטפו כל כך הרבה אנשים, זה היה שוק גדול. השוק האישי שלי התעצם כשראיתי את אלי ושירה אלבג מתראיינים ומספרים על לירי שהגיעה יום לפני פרוץ המלחמה למוצב נחל עוז. פתאום ראיתי את עצמי, כי אני הגעתי יום לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים למוצב החרמון. הייתי בן 21. "

על אפשרות שיקום, סיפר: "אני השתקמתי. חודש אחרי שחזרתי, כבר הייתי סטודנט בטכניון. לצערי הרב המדינה בזמנו, לא עשתה דבר על מנת לשקם אותנו, ורק אחרי 25 שנה הצלחנו להתאגד והגענו לאגף השיקום במשרד הביטחון. ואז הכירו בנו כפדויי שבי פוסט-טראומטיים ונתנו לנו תמיכה."