"מהלך של 'תמות נפשי עם פלישתים'"

42

ד"ר עידו זלקוביץ', על הסבירות לצעדים קיצוניים של איראן מול ישראל: "נפילתו של המשטר תתרחש ברגע שחלקים מהצבא יפסיקו לקבל הוראות. ברגע שנתחיל לזהות סדקים, נבין שהציבור הצליח"

ד''ר עידו זלקוביץ', ראש התוכנית ללימודי המזה''ת במכללה האקדמית עמק יזרעאל, שוחח הבוקר (א'), עם גדי נס ברדיו צפון 104.5fm על הלחצים הפנימיים והחיצוניים שמעמיסים על המשטר האיראני, ועל האפשרויות האסטרטגיות שעומדות בפניו.

תחילה התייחס זלקוביץ' למצבו של המשטר האיראני ולאופן קבלת ההחלטות בעת משבר: "אני חושב שכרגע המשטר האיראני נמצא במצב מאוד רגיש. הוא נאבק על שרידותו וקשה מאוד לדעת איך הוא יגיב כאשר הוא ירגיש שהחבל כרוך על צווארו, ושהרגע שבו תגיע אחרית ימיו נמצא מול עיניו. מהלך כזה של ירי לכיוון ישראל, הייתי אומר שגם כמות הירי יכולה להיות מהלך של ייאוש, או מהלך של 'תמות נפשי עם פלישתים'. יש היגיון בכך שהמשטר האיראני ינסה ללכד חלקים גדולים מהציבור באיראן סביב עימות עם ישראל, בקרב תומכיו. ישראל לא נתפסת בציבור האיראני כידידה או כשותפה לדרך. יחד עם זאת, במצבים כאלו, מהלכים התאבדותיים כאלה נמצאים ברמת סבירות נמוכה, זה לא מהלך שאמור להיות עבורם המהלך הטבעי".

בהמשך, הרחיב על המחאות הפנימיות ועל הצורך בזהירות בהערכת המצב: "זהו תחום שמי שעוסק במודיעין צריך להיזהר מלתת הערכות מעכשיו לעכשיו. מדובר בתהליך חברתי-פוליטי שמתפתח בצורה טבעית. בשבועיים האחרונים ראינו שהמחאות וההפגנות, אפשר לקרוא לילד בשמו- הן צוברות נפח במספרים, בגודל ובעוצמה, עם השתתפות של אנשים בפריסה גאוגרפית רחבה. הייתי אומר שרף הפחד מהמשטר הולך ונשחק. אנחנו מקבלים יותר דיווחים על תקיפות של סמלי משטר וסמלי שלטון. השאלה הגדולה שתוכל להגדיל באופן ניכר את הסיכויים לנפילתו של המשטר, תתרחש ברגע שחלקים מהצבא יבחרו לקחת צד, יפסיקו לקבל הוראות מהמשטר ויציבו אלטרנטיבה. אנחנו רואים שכל מנגנוני המשטר עדיין עומדים כחומה ומתעמתים עם המפגינים. ברגע שנתחיל לזהות סדקים, נבין שהציבור הצליח".

"צריך לזכור שהצבא באיראן נתפס כצבא העם"

כמו כן, דיבר על השפעת המשברים הכלכליים והחברתיים על הציבור: "קשה לשנות את האופי של משטרים במדינות דמוקרטיות, בגלל שאנשים משתכרים מהמסדר הציבורי. תוסיף לזה את העבודה שבאיראן, איכות החיים ירדה במאות אחוזים, משבר כלכלי רחב, משבר מים ומשבר דלק. הסימנים פוגעים בנאמנות של האנשים שמשתכרים מהמדינה. גם האנשים במנגנונים הציבוריים לא תמיד מזדהים עם האידיאולוגיה, הם פשוט רוצים לחיות את חייהם. ברגע שהממסד הבטחוני יראה קריסה מסוימת ונדע על עריקות של חיילים ושל מפקדים, צריך לזכור שהצבא באיראן נתפס כצבא העם. לא כל מי שהולך לצבא הוא חבר משמרות המהפכה. נכון שיש שטיפת מוח דתית, אבל עדיין הצבא הוא צבא העם. ברגע שהוא יעבור צד, נראה אינדיקציה שמתרחש שם משהו עמוק".

לסיום, דיבר על הדור הצעיר באיראן ועל השינוי החברתי: "הם צעירים שמחפשים חופש, אבל לא מכירים את החיים הדמוקרטיים החופשיים. יש את הרומנטיקה ואת הגעגועים לעבר, ויש קבוצות שרואות במשטר המלוכני מודל חיובי מבחינתן. יותר מ-60% מהאוכלוסייה באיראן מתחת לגיל 40, דור שגדל לתוך התקופה הזאת. מבחינתו, מי שנתפס כצד המדכא והרע הוא המשטר הקיים, הרפובליקה האסלאמית. לכן הכמיהה לעבר באופן רומנטי קיימת. היום צעירים מחוברים לעולם הגדול, לא כמו פעם עם ערוץ טלוויזיה אחד. אנשים חיים את הרשתות ורואים חיים של חופש, וזה מה שהם רוצים. הנסיך נמצא שנים רבות בארה"ב, נתפס כאדם שחי במדינה דמוקרטית ויכול להוביל לשינויים חברתיים בתוך איראן".