"אם המשטרה במצרים טובה יותר משלנו, אז אנחנו סוגרים את המזוודות ועוזבים"

16

ד״ר אשרף ספייה דיבר על האלימות המשתוללת בחברה הערבית, על רצח בנו נביל ועל הצורך במאבק מסודר והגברת האכיפה: "אנחנו 98% מהמגזר, מלומדים ומתורבתים. נשאר את ה־2% שעושים את הבלגן במגזר הערבי"

ד״ר אשרף ספייה, אביו של נביל ז״ל שנרצח בכפר יאסיף בנובמבר האחרון, שוחח הבוקר (א׳) עם ליאת רון ברדיו צפון 104.5fm על האלימות בחברה הערבית ועל הצעדים שמקבלים ראשי הרשויות במאבק בתופעה, כולל שיירות מחאה בכבישים המרכזיים במרכז הארץ. לדבריו, 37 אנשים נרצחו בפחות מ־6 שבועות, ותוצאות החקירה מצביעות על כך שנביל היה קורבן תמים של האלימות ולא מעורב בפעילות פלילית.

"באים ואומרים שאין חינוך במגזר הערבי", פתח ואמר ד''ר ספייה והמשיך בדוגמה על המקרה המצער והטרגי של בנו: "אבל מדובר בילד שביקש אישור מאמא ומאבא לצאת בערב, והוא עדכן אותם בכל פרט. הוא יצא ברבע ל־20:00, וב־20:20 נהרג הילד. השאלה שנשאלת היא- אם הילד היה יוצא באמצע הלילה, היו שואלים מה הוא מחפש באמצע הלילה וזה בסדר, אבל הוא קיבל את רשות ההורים לצאת בשמונה בערב. זו נורה אדומה, וזה לא קשור לחינוך".

בהמשך דבריו, התייחס ספייה לסטטוס הכללי של המגזר הערבי, וביקר את התנהלות המשטרה: "אנחנו 98% מהמגזר, מלומדים ומתורבתים. נשאר את ה־2% שעושים את הבלגן במגזר הערבי. אני לא מטפל בזה, יש את המוסדות שמטפלים בעניינים האלו, אבל לצערי הרב הגענו למצב שבו השפע במגזר הערבי חצה את כל הסקרים בעולם. השכנים שלנו בירדן, לבנון ומצרים- אנחנו עם 17 הרוגים. אם המשטרה בשטחים ובמצרים טובה יותר מהמשטרה שלנו? אז אנחנו סוגרים את המזוודות ועוזבים".

ספייה הבהיר כי האופטימיות שלו במדינה ובחברה הערבית, למרות הטרגדיה האישית, נשמרת: "אם לא הייתי אופטימי, לא הייתי בעבודה היום, קברתי את הבן שלי וחזרתי לעבוד. אם לא היה לי אמון במדינה, לא הייתי מדבר איתך. האופטימיות היא חלק שהתחנכנו עליו, לא על גזענות. אנחנו 98% מאוד מתורבתים ומחונכים. נשאר את ה־15 אלף, והם מסכנים, הם לא מצאו מסגרת לחיים האלו, וצריך בשבילם טיפול".