שפטל: "השבוע עמד סביב הפסטיבל המחליא שעשה לעצמו שמעון 'צ'אושסקו' פרס"
שפטל מותח ביקורת על חגיגות יום ההולדת של הנשיא ומביע את דעתו על הקריירה שלו - "הוא חתרן! את המשרה החשובה הראשונה שלו הוא קיבל כי בן גוריון ידע שהוא יחתור תחת פנחס נבון ומשה שרת"
השבוע עמד, בראש ובראשונה, סביב הפסטיבל הדוחה, המחליא והמביש שעשה לעצמו שמעון "צ'אושסקו" פרס. אני חושב שקשה להיזכר, לא רק אצלנו, אצלנו אי אפשר להיזכר כי לא הייתה בתולדות המדינה חגיגת יום הולדת כל כך מגלומנית, דוחה ומבחילה כמו השבוע האחרון שחגג שמעון "צ'אושסקו" פרס חודשיים לפני הזמן כדי לאחד את זה יחד עם ועידת הנשיא. זאת, כדי לנסות ע"י כך להקהות את התיעוב מהמגלומניה שהוא גילה ע"י כך שאומרים שלמעשה זה במסגרת ממלכתית של ועידת הנשיא, כאשר כולנו יודעים שפרס, כמו מתייוונים רבים אחרים, חוגג את יום הולדתו בתאריך הלועזי (02.08.1923), ולכן הוא יהיה בן 90 רק ב-2 באוגוסט, אבל מאחר והוא העריך שפעמיים אי אפשר יהיה להביא את הגלריה הזאת שהוא הביא לחגיגה המגלומנית שלו, אז אוחדו שני התאריכים.
אני מזמין אתכם להיכנס ולהאזין לתכנית "החיים על-פי שפטל", שם יש סדרה של 3 תכניות שמציירות את פרס כאיש דמים, כאפס מדיני, כמשתמט משירות בצה"ל, כחתרן בלתי נלאה, כרודף כבוד ושררה, מושחת וחסר מעצורים כלשהם המתייצב, מאז שהוא נזרק אל האופוזיציה במהפך ההיסטורי של תשל"ז, לצד האויבים הבזויים והשפלים ביותר של מדינת ישראל זה קרוב לארבעה עשורים. נשאלת השאלה: למה היו החגיגות האלה? לאפסות המדינית של פרס, שהביא עלינו את מיזם הרצח הגדול ביותר של יהודים מאז השואה? הכוונה כמובן לפשע אוסלו שקברנו בגינו קרוב ל-1800 איש, לרבות מספר עצום ורב של ילדים אומללים וחסרי ישע, כאשר התבונה המדינית במהלך הזה הייתה שערפאת, כן, חלאת המין האנושי ערפאת, מהדמויות הכי אפלות והכי בזויות של המאה ה-20, אשפה אנושית מהלכת על שניים, הערפאת הזה הוא יילחם בטרור בלי בג"צים ובלי "בצלם". זה כמו להגיד שגבלס יילחם באנטישמיות - אותו דבר, אין שום הבדל. ערפאת, שכל כולו טרור מכף רגל ועד ראש, הוא יילחם בטרור בלי בג"צים ובלי "בצלם" - זאת התבונה המדינית של הגאון הזה, אפס מדיני מוחלט!
בתש"ח פרס היה בן 25, בחור צעיר, בריא, במיטב שנותיו, אלה השנים לאחוז בנשק. יום אחרי הקמת המדינה פלשו שבעה צבאות של מדינות ברבריות ופשיסטיות כדי להשמיד את שארית הפליטה שקמה אך יום אתמול והכריזה על עצמאותה. מה עשה פרס? מדים הוא לא לבש, נשק הוא לא אחז, הוא הפך להיות סוחר נשק קטנצ'יק במשרד הביטחון. כלומר, שימו לב, בשעה שבה כל הנוער הבריא שמסוגל לאחוז בנשק חירף את נפשו, 6,000 איש נפלו במלחמת תש"ח על קיום עצמאותה של מדינת ישראל, ומאחר וכל מיטב הנוער היה בשדה הקרב, פרס העריך שזאת ההזדמנות לתפוס ג'וב טוב ולהבטיח את עתידו - לבנות את עתידו הפוליטי של האיש תעב השררה הזה. זה מה שהוא בחר לעשות בתש"ח - להיות פקידון במשרד הביטחון.
אני שואל אם לשם כך היינו צריכים לחגוג את יום הולדתו? פרס, חתרן בלתי נלאה, את המשרה הראשונה החשובה שלו הוא קיבל מבן גוריון בשנת תשי"ג (פרס היה בדיוק בן 30). מתי הוא מינה אותו? שבועות ספורים לפני שהוא פרש לשדה בוקר. למה הוא מינה אותו? משום שהוא ידע שהוא חתרן בלתי נלאה ויחתור ללא הרף - יומיום, שעה שעה תחת שר הביטחון החדש שלו פנחס לבון וראש ממשלתו החדש משה שרת. ואכן, ביומן של משה שרת שמכסה את התקופה בשנים 51'-57', ללא הרף הוא מוקיע את החתרנות, את חוסר היושר, את הקנוניות, את הסקנדלים הבלתי פוסקים היומיומיים שפרס רקח כשמונה בשל חתרנותו ע"י בן גוריון למשרתו הפוליטית הראשונה החשובה, קרי, מנכ"ל משרד הביטחון. אני שואל: האם לשם כך היה צורך לחגוג את החגיגות האיומות והנוראות האלה בנוסח צ'אושסקו?
_1.jpg "יורם שפטל")
החגיגות הללו חשפו, וכמובן לא בפעם הראשונה, את תאוות הכבוד והשררה של שמעון פרס, שהיא זו שמוליכה אותו מאז שהוא הפך להיות המזכיר הכללי של הנוער העובד והלומד והוא בן 22 בשנת תש"ה. מאז, הרדיפה חסרת המעצורים אחרי כבוד ושררה זה מה שמוליך אותו. עד כדי כך הוא רודף כבוד ושררה שבהיותו בן 84, כשעמדה בפניו הברירה: אשת נעוריו במשך 60 שנה או תאוות השררה והכבוד של משרד נשיא המדינה, ללא היסוס הוא השליך ככלי אין חפץ בו את אשת נעוריו זה למעלה מ-60 שנה כי תאוות השררה ורדיפת הכבוד מכתיבות את כל צעדיו ובגלל תאוות השררה הזאת, ובגללה בלבד, הוא אפילו היה מוכן לחבור ללוינגר כדי לחתור תחת רבין. בכך, כמובן, יצא משהו טוב, אבל פרס לא חבר ללוינגר משום שהוא היה חסיד גדול של ההתיישבות ביהודה ושומרון, ההפך הוא הנכון. פרס היה אויב מובהק של ההתיישבות שם, אבל החבירה ללוינגר אפשרה להציג את רבין ככלי ריק ופרס רצה להציג כך את רבין כי הוא לא השלים לרגע אחד עם המנהיגות שלו. ואכן, בשנת 77', הוא התמודד מולו שוב. מה שקרה זה שרבין פרש כתוצאה מכך שהתגלה חשבון הבנק, לא נחזור על כל הפרטים הידועים, ודרכו של פרס נסללה לראשות מפלגת העבודה, אבל אל התואר הזה של יו"ר מפלגת העבודה, פרס חתר אליו כל יום שבו הוא היה שר הביטחון. וגם ללוינגר, אויבו האידיאולוגי המובהק, הוא היה מוכן לחבור כדי להציג את רבין ככלי ריק.
זהו שמעון פרס - הוא ללא ספק הדמות הפוליטית הכי שלילית מבין הדמויות החשובות. יש הרבה דמויות שליליות ממנו אבל לא בעלות חשיבות של 5% ממנו, ואין ספק ששמעון פרס הוא דמות פוליטית חשובה ביותר במדינת ישראל - על כך לא יכול להיות ויכוח. מבין הדמויות הללו, האדם הכי אפל, הכי שלילי שקיים, כשאף אחד אפילו לא מתקרב אליו מבחינת השליליות זה שמעון פרס. אבוי לנו שנאלצנו לחזות במיצג המביש הזה בנוסח צ'אושסקו שחזינו בו השבוע.
ולסיום, אין ספק שברברה סטרייסנד היא אולי גדולת הזמרות בדורנו, וחבל שהיא חיללה את השם בכך ששרה את הניגון הקדוש, את התפילה הקדושה "אבינו מלכנו" מהמחזור של ראש השנה ויום הכיפורים במיצג המביש הזה, שכולו עומד בניגוד לכל הערכים של תורת ישראל, קרי, מיצג של רדיפת כבוד ושררה ללא תקדים וללא אח ורע. כשבמעמד כזה שרים את "אבינו מלכנו" מחללים את השם וחבל שברברה סטרייסנד חיללה את השם לעיני עם ישראל כולו.
20/06/2013