שפטל: "מחבל תקשורתי מצוי אף פעם לא יטען שעונש שנגזר על ערבי הוא קל מדי"
שפטל מותח ביקורת על אנשים שחושבים ש-30 שנות המאסר שנגזרו על אחמד בני ג'אבר שהורשע בביצוע האונס בגן העיר הן עונש מוגזם. וגם: האם מערכת המשפט בארץ מקלה על עברייני מין? האזינו
מבחינתי הדבר שמשך יותר מכל את תשומת הלב זה התגובות של המחבל התקשורתי המצוי על גזר הדין שהוטל על חלאת המין האנושי "הג'יהאדו פאשיסט" הערבי מאיזשהו כפר על יד שכם, שאנס בברוטאליות בלתי מצויה ובלתי ידועה, באופן אכזרי תוך כדי זה שהוא גם כופה על שני קורבנותיו, הנאנסת וחברה, לקיים ביניהם להנאתו יחסי מין, הכל באיום של סכין. והמחבל התקשורתי המצוי, שאחד המאפיינים הכי בזויים והכי נמוכים שלו זה הבכי והנהי הבלתי פוסק על כך שמערכת המשפט איננה פוסקת עונשים חמורים מספיק ובמיוחד בעברות מין, במיוחד בעבירות מין!
אותו מחבל תקשורתי מצוי ובזוי הרים קול זעקה כאשר סוף סוף, לשיטתו, מערכת המשפט גזרה עונש ראוי על אחד ממעשי האונס המנוולים ביותר שהיו אי פעם במקומותינו. גיוס כללי בכל ערוצי התקשורת, הטלוויזיוניים והרדיופונים, הובאו עורכי דין, סנגורים, חלקם בעלי השקפות שמאליות קיצוניות, שתקפו בשצף קצף את חומרת גזר הדין הזה. אותם מחבלים תקשורתיים שברגיל אם לא היה מדובר בערבי הרי שהיו אומרים שפסק הדין איננו מספיק חמור, אבל כאשר מדובר בלאומן "ג'יהאדו פאשיסטי" ערבי קמה קול זעקה אצל המחבל התקשורתי המצוי שכל השנה מיילל דרך המיקרופון, עם מצלמה או בלי מצלמה, על העונשים הקלים שנגזרים במיוחד בעברות מין. ושוב כמו כל דבר שהמחבל התקשורתי המצוי עושה, הכל רווי בשטנה אנטישמית, שהרי לא תראו מקרה אחד שבו המחבל התקשורתי המצוי הרים קול זעקה על כך שעבריין ערבי, ולא משנה באיזו עבירה, קיבל עונש לא מספיק חמור, לא תמצאו אף פעם בשום מקום מחבל תקשורתי שמוחה על כך שעונש שהוטל על ערבי הוא נמוך מידי, לא תמצאו, אין דבר כזה בנמצא. אשר על כן, הבכי והנהי הזה הוא גם רווי כמו שאמרתי בשטנה אנטישמית. תמיד מצביעים על יהודי פלוני או יהודי אלמוני שלא קיבל מספיק עונש עבור חטאיו, ללא יוצא מן הכלל, תמיד, רק יהודי לא מקבל מספיק עונש לטעמו של המחבל התקשורתי המצוי.
עוד דבר שצריך לזכור: בעוד אשר התקשורת, בכל העולם החופשי, עוסקת יום ולילה בתחקירים כדי לגלות הרשאות בלתי מוצדקות של מערכת המשפט שלהם, וזה אחד הלו"זים של פעילות עיתונאית באשר היא בכל העולם החופשי. אבל בכל העולם החופשי יש עיתונאים רבים בתקשורת, ואילו אצלנו התקשורת כמעט והיא ריקה מעיתונאים ומלאה ב"מחבלו-תקשורתנים", לכן אצלנו לא עוסקים בנושא הזה. לכן אצלנו במשך 65 שנה אין אף תחקיר עיתונאי אחד שהביא לשחרורו של אדם שהורשע בדין, אף לא אחד! עכשיו אצלנו הטעויות בהרשעות הן במספרים גבוהים באופן קיצוני יותר מאשר בארצות הדמוקרטיות הממוצעות משום שאין אף מדינה דמוקרטית בעולם שיש בה 99.9% הרשעות, זוהי הירושה שהליברל המתקדם הגדול אהרון ברק השאיר אחריו כשהוא פרש מכס נשיאות בית המשפט העליון. הירושה שהוא השאיר אחריו בראש ובראשונה מתמצאת בכך שמערכת המשפט שלנו היחידה מכל הדמוקרטיות בעולם מרשיעה ב-99.9% מהתיקים. כלומר, מכל 1000 תיקים פליליים שנפתחים בבתי המשפט שלנו 999 מהם מסתיימים בהרשעות. צריך לחזור על זה כמה וכמה פעמים כדי להאמין שזאת המציאות אבל זאת המציאות. לכן אצלנו הטעויות חייבות להיות סטטיסטית גבוהות הרבה יותר בהרשעות של חפים מפשע מאשר בכל מדינה דמוקרטית אחרת, אבל אצלנו כפי שאמרתי אין כמעט עיתונאים, יש כמעט רק מחבלים תקשורתיים בתקשורת לכן אין תחקירים כאלה אף לא אחד מקום המדינה, אף לא אחד.
אין ממסד עיתונאי בעולם שיכול "להתגאות" בהישג הזה, 65 שנים בלי אף תחקיר ולו אחד של תקשורת שהביא לשחרורו של מי שהואשם והורשע שלא כדין. מה עוד מאפיין את המחבל התקשורתי המצוי והבזוי בהיבט הזה של המשפט הפלילי? הנטייה הפרימיטיבית החשוכה, הדוחה והבהמית לקרוא קטעים מכתב האישום כהוכחה לאשמתו של הנאשם שטרם הורשע וברוב המקרים משפטו אפילו טרם החל. זה גם כן מאפיין מובהק של המחבל התקשורתי המצוי, הנמוך הבזוי, בקיצור כמו שאמרתי לא פעם ולא פעמיים, הרפש שזורם בתעלות הביוב של העם היהודי.
27/06/2013