מיכל: "לבי עם ההורים השכולים ששכחו את ילדיהם ברכב"
מיכל מביעה את צערה על האובדן שחווים ההורים שתינוקותיהם נשכחו על ידם במכונית: "אנחנו בני אדם וזה דבר שיכול לקרות לכל אחד" - מהן הדרכים שהיא מציעה כדי למנוע טרגדיות נוספות?
אני משתפת אתכם מדי פעם במה שאני חושבת, והפעם התלבטתי, אך החלטתי להגיד כמה מילים בנושא שדנו בו כל כך הרבה השבוע – בנושא של שכחת ילדים במכונית. ראשית, בלי להיות שיפוטית, בלי להיות ערכית, בלי להגיד זה טוב או זה רע, זה יכול לקרות לכולם, רגע לפני כל זה אני רוצה להגיד להורים שזה עבר עליהם, שבאמת לבי עם ההורים השכולים. אני חושבת שזה אחד הדברים היותר נוראיים שיכולים לקרות לאדם מבוגר, שילדו מת, ובמיוחד אם ילדו מת בגללו, בגלל טעות שלו, רשלנות שלו, היסח הדעת שלו. אני חושבת שזה נורא, וכל מה שאני אגיד זה טיפה בים. אני במקרה יודעת על אחד מהאבות שבשנה שעברה שכח את ילדתו והיא מתה, וכמובן שאף אחד לא חזר למצב חיים נורמאלי מאז.
היו כאלה שבעד, היו כאלה שנגד, היו כאלה שאמרו להחמיר, היו כאלה שאמרו לחמול, ואני רוצה להגיד לכם, שמצד אחד אנחנו מדינה של חוק ויש חוקים על כל מיני דברים – על הריגה בזדון, ברשלנות, עם כוונה, או בלי כוונה. מצד שני מדברים פה באמת על משהו שבבסיס, בתחושה הראשונית של חלק מאיתנו, אי אפשר לסלוח על דבר כזה. אבל האמת, בואו אני אהיה בוטה, מי בכלל מבקש מכם לסלוח? זה בכלל לא העניין שלנו ברגע שזה קורה למישהו בתוך הבית. זו הרי זוועה מהלכת. זה נורא ואיום. אני חושבת שאנחנו כבני אדם, ככאלה שאומרים לי זה לא יקרה או ככאלה שאומרים אולי זה כן יכול לקרות ומאז אני בלחץ, אנחנו קודם כל כבני אדם צריכים להבין את הכאב הנורא הזה, גם אם אנחנו מאשימים מישהו, וגם אנחנו חושבים שיכול היה להיות אחרת. אני חושבת שכאן אנחנו נמדדים בחמלה שלנו. אפילו אם אתם אומרים לי זה לא יכול לקרות, ברגע שזה קרה למישהו אחר, אני חושבת שאנחנו צריכים להכניס חמלה לתוך השיפוט שלנו כי זה באמת נורא. זה מאוד עצוב וזה נורא.
ואני רוצה להגיד לכם, לכולכם – יש היום כל מיני פטנטים, גם אם חצי מדינה היום תהיה בהדרכת הורים וגם אם אנחנו נגלה את ההורים שמועדים לפורענות בדבר הזה, עדיין, בדיוק כמו שיש לנו בית משפט, אנחנו צריכים למצוא דרכים ישירות או עקיפות כדי לנסות לייצר מצב שזה לא יקרה. אני ממליצה לכם להיכנס לגוגל, הגוגל מלא פטנטים. היום מייבאים חלק מהדברים, ויש גם כאלה שמייצרים אותם בארץ - יש שני פטנטים ישראלים לעניין הזה.
יקיריי לכו תשקיעו, כל אחד מכם שיש לו ילדים עד גיל 5,6, כל אחד מכם שעומדים להיות לו ילדים, לכו ותתקינו את אותם דברים, ותקנו, ותרכשו ותשקיעו. אתם משקיעים בכיסא בטיחות כל כך יקר, אז תשקיעו עוד כמה מאות שקלים, ותקנו את אותו דבר שיתריע לפני שכחה של ילד במכונית. יש לי כמעט חשק לסיים בדקת דומיה לאותם ילדים ולאותם הורים שצריכים כל חייהם לחיות עם הדבר הזה. עצוב, עצוב, עצוב מאוד. אנחנו בני האדם מתמודדים עם כל כך הרבה דברים, אנחנו כל כך שבירים, אנחנו לפעמים כמו עלה נידף ברוח.
19/07/2013