זהבי: "למה 800 אלף המאמינים שהיו בהלוויית הרב עובדיה לא נאבקים במצוקה הכלכלית?"
זהבי מדבר על מותו של גדול המנהיגים הרוחניים הרב עובדיה יוסף ובהמשך מקריא מספר תגובות של מאזינים בנושא
הערה לגבי מותו של הרב עובדיה יוסף (שהוסיפו לו במהלך ימיו האחרונים גם את השם חיים מטעמים של אמונה של קבליסטים, שתוספת לשם עשויה להבריא אותו) מדברים על מספרי עתק שהיו בהלוויה, זה התחיל ב-200,000 ותוך שעה בערך העלו הכתבים מרגע לרגע את מספר המשתתפים שהגיע בשיא ל- 800,000, היום בבוקר כבר דיברו על 850,000, יכול להיות שזה גם יגיע למיליון למרות שמבחינה טכנית בשטח שבו היו האנשים אי אפשר לדחוס מיליון אנשים. אבל לא חשוב, זה באמת לא חשוב.
היה דבר אחד שחשבתי עליו - כמי שהיה לפני שהרב עובדיה יוסף היה מנהיגם הרוחני של עדות המזרח (חשבתי על זה מנקודת מבטו של מי שהשתתף בפעילות הפנתרים השחורים) איפה 800,000 האנשים האלו נמצאים במאבק נגד המצוקה הכלכלית והחברתית של השכבות החלשות? איך ייתכן שכוח כזה של 800,000 איש שמאמינים במנהיג של יהדות ספרד שרצה להחזיר עטרה ליושנה, היכן הם עומדים כשעדיין "אמנון לווים" ו"רון חכלילים", ומזרחנים מקצוענים צועקים על קיפוח, על אפליה, אם במקומות עבודה אם מבחינה חברתית, אם באוניברסיטאות, אם זה במערכת המשפט. איך זה יכול להיות שכוח אדיר כזה שמילא אתמול את רחובות ירושלים לא יצא להיאבק על זכויותיו או שוויון זכויותיו במדינת ישראל? איפה הם? למה הם לא הקימו קול זעקה? כמה מאות אנשים שהיו ב'פנתרים השחורים' שינו דברים, האם ייתכן שהכוח האדיר הזה על 17 חברי הכנסת שלו בזמן שיא, שריו ורבניו, לא הצליחו לשפר את מעמדם של בני עדות המזרח מבחינה חברתית? מה קרה? שאלה קשה.
לגבי כבוד הרב, כותבת היום שושנה חן על קברו, זו הכותרת - 'חטאנו לפניך', היא יוצאת בכתב אישום חמור מאוד נגד התקשורת וכך היא כותבת: "אחד המנהגים מעוררי הצמרמורת בלוויה יהודית הוא הרגע שבו נעמדים קרובים וידידים למרגלות הארון ומבקשים מהנפטר סליחה על כל צער ועוול שגרמו לו בימי חייו ביודעין או שלא ביודעין. אתמול ליד מיטתו של הרב עובדיה יוסף ז"ל הייתה צריכה לעשות זאת התקשורת הישראלית החילונית. היא הייתה צריכה לשלוח את מטען הציניות וההתנשאות לחופשה קצרה ולומר את הנוסח היהודי הקדום, עובדיה יוסף בן רבי יעקוב היקר הרינו מבקשים ממך מחילה סליחה וכפרה על שחטאנו ונהגנו לפניך שלא כשורה. על קיטונות הלעג ששלחנו לעברך במשך שנים ועל הפספוס הגדול של הבנת הקשר העמוק שבין הישראלים שמחוץ למדינת תל אביב ובין האלמנטים היהודים של המסורת אפילו אם הם מובאים בצורה עממית." מה אומר לכם? מעניין, האשמה נוקבת, חדה, חריפה.
גם מאמר המערכת של 'הארץ' מהלל ומשבח בחלקו הראשון את הרב עובדיה יוסף על פעילותו, על היכולת האינטלקטואלית שלו, על הקביעות שקבע והפסיקות שפסק, אבל לצורך האיזון, שלא כמו הגברת שושנה חן, כתבו כך: "אולם לצד מעלותיו והישגיו ייזכר הרב עובדיה כמי שתרם רבות לקיטוב ולפילוג בחברה הישראלית, בעיקר בין חילונים לדתיים - 'המורים החילונים הם חמורים'. הוא אף חתר תחת הלגיטימיות של בית המשפט כשטען שהם לא ראויים לשפוט יהודים וששופטי העליון 'ריקים, פוחזים ורשעים'. הוא כינה את מבקרת המדינה מרים בן פורת 'עוכרת ישראל', על שולמית אלוני אמר שביום שהיא תמות 'צריך לעשות משתה', על יוסי שריד שיש 'לתלות אותו על עץ גבוה 50 אמה', ועוד כהנה וכהנה אמרות". האם יוסי שריד צריך לבקש סליחה ומחילה? האם שולמית אלוני צריכה לבקש סליחה ומחילה? האם שופטי העליון צריכים לבקש סליחה ומחילה? האם המורים החילונים שהוגדרו על ידו כחמורים צריכים לבקש סליחה ומחילה? לא. האיש פגע, העליב, השפיל ואף מעבר לזה, לא פעם גם הסית. לכן שושנה חן את לא מדייקת, המאמר שלך לא אובייקטיבי, לא הגון גם, לפחות לגבי אלו שנפגעו ישירות או באופן עקיף על ידי אמירותיו של הרב יוסף ואני לא רוצה לתת את כל הרשימה של האנשים שהוא פגע בהם או קבוצות האוכלוסייה. אחרי מות קדושים אמור, העיר לי פעם מפיק תכניתי לגבי מישהו שהלך לעולמו.
אני די חצוי היום, אני מודה ומתוודה שצריך להיות הגון ולומר שמצד אחד הלך לעולמו אדם שאיש לא מטיל ספק בגדולתו, ביכולות שלו בכל מה שקשור להליכות לפסיקות, אם זה העגונות אם זה יהדות אתיופיה, ועוד הרבה דברים שגם באופן אישי הוא טיפל באנשים ופסק לקולא. בית הילל נטו ולא בית שמאי, טען שלאסור זה קל ולהתיר זה הרבה יותר קשה ולכן היה מחפש דרכים להתיר ולא לאסור אותם. אז למרות שהרבה אנשים בטח ציפו שאני אביע רגשות שמחה חס וחלילה או עליצות כלשהי, טעיתם זו לא הכתובת. יש לי הרבה ביקורת על מה שהתרחש אתמול בהלוויה, דברים שנפלאו מעיניי, שאני לא מבין אותם. אני לא מבין למה אנשים מסכנים את חייהם באלפיהם בשביל להגיע לנשק צמיג של מכונית שבה מוסעת גוויית הרב, זה נפלא מבינתי. אני מודה, אולי אני מטומטם, אולי אני בור ועם הארץ, אבל אני לא מבין למה צריך לסכן חיים ולנשק חתיכת פח. מבחינתי זה היה לא כבוד המת אלא ביזוי המת, אני מניח שאם הרב עובדיה היה רואה את הדברים האלה היה אומר להם - 'הניחו עזבו, מה אתם עושים? שמרתם לנפשותיכם!' אחד המשפטים החשובים ביותר ביהדות.
08/10/2013