המפעל 'בית מליכסון' שמעסיק בעלי מוגבלויות נשדד באכזריות - הבעלים: "הם לקחו הכול"
נתן זהבי מדבר על מספר מוסדות שמעסיקים נכים ובעלי מוגבלויות ובהמשך משוחח עם דוד נוי, הבעלים של 'בית מליכסון' - באיזה מפעל מדובר? ומה לקחו הגנבים? זהבי: "יושבים בממשלה אנשים אטומים"
בהמשך נשוחח עם מר דויד נוי, מנהל מפעל 'בית מליכסון' בתל אביב המעסיק בעלי מוגבלויות קשות מאגודת איל"ן אבל לפני כן אני רוצה להזכיר לכם כמה דברים שהם לא על סדר היום הלאומי וככל הנראה לא מעסיקים את ראש הממשלה, שר האוצר, שר הכלכלה ושר הרווחה כי להם יש דברים "מאוד מאוד מאוד מאוד" חשובים להתעסק בהם.
האירוע שקרה שלשום לא זעזע את אמות הסיפים במדינת ישראל כי מדובר באנשים בעלי מוגבלויות. המקום נקרא "כל יכול- מוקד טלפוני" המעסיק 200 עובדים, מרביתם נכים עם מוגבלויות. התקציב של המקום אזל ולא מדובר במאה, מאתיים או עשרים מיליון ₪ אלא במה שמוגדר בענייני עסקים כ"כסף קטן". כמו בדיווחים קודמים איתם אני פותח את התכניות שלי, אם זה על "מגדל אור" בחיפה או ואם זה על מפעלים ומוסדות אחרים המעסיקים נכים ובעלי מוגבלויות, זה כדי שיהיה להם בשביל מה לקום בבוקר, בכדי שיוכלו להגיע למקום עבודתם למרות ששכרם זעום, אתם בכלל לא מסוגלים להבין מה השכר שלהם- חמש מאות שקלים, שש מאות שקלים שמונה מאות שקלים זה כבר טוב! אבל המקום הזה הוא מרכז חייהם של אותם בעלי מוגבלויות, הם פוגשים חברים, יושבים ושותים תה יחד עובדים ומרגישים שהם לא מהווים נטל אלא תורמים לחברה. מפעל "כל יכול" נקלע לבעיה כספית למרות שביקרו בו טרום האיום בסגירתו, שר הכלכלה ושר הרווחה שגם הזרים סכום מסוים של חצי מיליון שקלים אם אינני טועה אבל האיום עדיין קיים.
אני מביט על ידיעה שפורסמה הבוקר ומקפיצה לי את הפיוזים. אני אקריא לכם בקטנה את מה שכתוב בסיפור שהביאה יעל ברנובסקי, הכתבת לענייני רווחה של 'ישראל היום' והיא כותבת כך: "מי שנכנס למפעל 'בית מליכסון' ברמת החייל בתל אביב לא יכול היה שלא להבחין בשלטים המאפיינים את המועסקים במקום- נכים בעלי מוגבלויות קשות המשתייכים לאגודת 'איל"ן'. אותם שלטים לא עצרו גנבים שנכנסו למפעל בסוף השבוע האחרון וגנבו ציוד בשווי מאות אלפי שקלים. הגניבה הותירה חלק גדול מ-130 הנכים חסרי תעסוקה במפעל בו היו מועסקים שנים רבות. אחת העובדות, ברכה אביגדור, נכת פוליו אמרה: אני עובדת כאן עשרות שנים והתחושה קשה מאוד. כאילו פרצו ופגעו לי בבית. מי שעשה את זה הפגין חוסר רגישות שקשה לתאר במילים".
דיויד נוי, מנהל 'בית מליכסון' שוחח עם נתן זהבי:
דיויד: קשה מאוד לתאר את ההרגשה במילים. זה הלם. אתה מגיע לעבודה ביום ראשון בבוקר ומגלה שפשוט גנבו לך את המפעל! לקחו לנו מכונות וכבלי חשמל, הביאו משאית ו"הרימו" לנו חצי מהמפעל. אנחנו עוסקים בחיווט חשמלי לחברות שונות ומי שנכנס למפעל שלנו ידע בדיוק לאן הוא נכנס.
נתן זהבי: זו גניבה מוזמנת אין פה חכמות, תאמין לי שאני מבין בדברים האלה. זו גניבה מוזמנת של מישהו שרוצה או צריך למפעל הנמצא בבעלותו את המכונות האלה. הוא בטח נתן לחולירות כמה אלפי שקלים, אמר 'לכו תביאו, זו פריצה קלה, אין אביזרי ביטחון מי יודע מה, אין שומר בכניסה אז לכו תביאו לי את הסחורה קחו את הכסף, שלום ותודה' . תגיד, אפשר לזהות את המכונות האלה?
דיויד: בהחלט. אנחנו נוכל לזהות את המכונות כי אנחנו יודעים מי היצרן.
נתן זהבי: מי עוד מייצר את מה שאתם מייצרים? יש הרבה מפעלים שעוסקים בזה?
דיויד: לא, אין הרבה שעוסקים בתחום הזה.
נתן זהבי: אז אפשר להגיד שזה די מצמצם בעצם את החשודים הפוטנציאלים שהיו יכולים להזמין גניבה כזאת?
דיויד: כעיקרון כן, אבל מצד שני יכול להיות שמישהו החליט להתחיל לייצר את זה. אולי מישהו החליט להתחיל להציע למפעלים את מה שאנחנו עושים.
נתן זהבי: כמובן שישנה אפשרות שמישהו שיש לו מפעל דומה בשטחים שלח כמה מקצוענים להביא את הסחורה ואז זה בלתי אפשרי להגיע אליהם. בזמנו עשו את זה עם בתי המרקחת- היו גונבים תרופות בכמויות עצומות לבתי מרקחת בשטחים.
דיויד- שהכסף הזה ילך להם לתרופות- הלוואי.
נתן זהבי: המשטרה מתייחסת לעניין ברצינות? יש צוות חקירה מיוחד או שהתייחסו לזה כאל גניבה רגילה?
דיויד: ביום ראשון הם הגיעו על הבוקר, שלחו אחרי זה מז"פ ויש קצין חוקר בתחנת מרחב ירקון שהם ממש השכנים שלנו.
נתן זהבי: זה ממש מתחת לאף.
דיויד: הם יושבים כמה בתים לידינו אבל אין מה לעשות אין מה לצפות מהם ביום שישי בלילה.
נתן זהבי: אתה צודק. מה קורה נכון להיום? האם אתם מסוגלים להעסיק את 130 העובדים או שאתם בבעיה?
דיויד: הבעיה היא שחלק מהנכים לא יכולים לעשות משהו אחר אז את חלקם הצבנו בעבודות אחרות. בינתיים הלקוחות שלנו הם הנפגעים.
נתן זהבי: אני מנסה לחשוב איך אפשר לפתור את הבעיה הכי מהר. יש אפשרות להביא מכונות דומות תוך יום או יומיים כדי שהמפעל יוכל להמשיך לעבוד?
דיויד: ממש לא, זה לוקח משהו בסביבות חודש וחצי או חודשיים.
נתן זהבי: מאחר שאני מניח שהמפעל שלכם לא עתיר ממון ואין לכם יכולת לשחק בחשבונות הבנק שלכם כמו שדנקנר היה יכול לשחק אז אני מעריך שזו גם בעיה פיננסית?
דיויד: זו בדיוק האירוניה. עכשיו אנחנו עומדים בפתחו של יום ההתרמה ל'איל"ן' ובמקום להשתמש בתרומות כדי להיטיב עם מצבם של הנכים אנחנו זקוקים עכשיו לעזרה כדי לצוף על המים. אנחנו מייצרים חיווט ללקוחות גדולים ועכשיו אנחנו צריכים לדאוג "בשיניים" שלא יברחו לנו.
נתן זהבי: אני יכול לתרום את תרומתי הצנועה ולפנות למשפחת שטראוס שאת חלקם אני מכיר ולבעלי החברות והמפעלים האחרים שמקבלים את התוצרת שלכם ואולי הם יתגייסו לעזרתכם. מדובר בחברות גדולות בעלי קשרים רבים ואולי הן ינסו לעשות את המיטב שביכולתן לעזור במימון המכונות שאתם מפעילים וינסו לזרז את הגעתן של המכונות אליכם כדי ש-130 הנכים המועסקים אצלכם יוכלו לחזור לעבוד במלוא התפוקה. אם הם שומעים אותנו, מישהו ששומע יעביר להם ואולי מיקי שטראוס נוסע כעת באוטו שלו ומאזין לתכנית- זו קריאה לעזרה. עזרו ל'בית מליכסון' ולבעלי המוגבלויות שבאמת רוצים לעבוד ולא להיות נטל על החברה.
אני מוכרח לומר שאני עוסק בזה הרבה שנים, מכיר חלק מהמפעלים ומהאנשים שפונים אלי מידי פעם בצרות כאלו ואחרות וזה כל פעם מוציא אותי מדעתי. אם אני קורא בעיתון את הידיעה הזאת והייתי שר הכלכלה, השר לביטחון פנים או שר הרווחה הייתי מייד אומר לנהג שלי "קח אותי לשם"! גם כדי לדבר עם העובדים ולעודד את רוחם וגם כדי לדבר עם המנהל של המפעל ולראות איך אפשר לעשות את המקסימום כדי שהמפעל הזה לא יושבת לאורך זמן אלא יעבוד במלוא הקצב בזמן הקרוב ביותר. אבל לצערי בממשלת ישראל יש כל כך הרבה אנשים שאטומים לבעיות החברה, שאין להם שמץ של מושג מה קורה למטה, בתחתית החברה ואני לא מתכוון שאנשים שנמצאים במצב סוציו אקונומי נמוך הם תחתית החברה אבל טכנית, פיזית ועובדתית הם נמצאים בתחתית והיחס אליהם הוא יחס מזלזל. רצו לסגור את "מגדלור" בחיפה ועכשיו רוצים לסגור את המפעל "כל יכול".
דיויד: בתור אחד שחי באזור של היי-טק אני אומר לך- אנחנו פשוט אוויר בשביל כל האנשים האחרים. לא רואים אותנו ממטר.
נתן זהבי: יש היום בגלובס כותרת: "ועשקת פני זקן- כך חברות מפילות קשישים למלכודות שיווקיות". מה שעושים פה לאנשים חסרי ישע...יושבים זקנים בבתים, בני שמונים תשעים או מאה, מצלצלים אליהם מחברות של מנוולים, מלוכלכים ומתועבים עם סוכנות וסוכני מכירות מניאקים ברמה הירודה ביותר והם מוכרים לקשישים האלה צמידי יהלומים בארבעים אלף שקל, 15 טוסטרים, 14 מייבשי שיער, לאנשים שכבר אין להם שיער ומשגעים אותם בטלפון עד כדי כך שאותם קשישים שלא יכולים לשמוע את הניפוח שכל הזה מסכימים. יש אנשים שמחזיקים בבית חדר מלא בארגזים שהם בכלל לא פתחו. אני יודע מחבר שעשו את זה לדודתו וזה דבר בלתי נסבל.
החברה הישראלית רבותי היא חברה אכזרית ומטונפת, לא כולם אבל לא מעטים וחבל שממשלת ישראל באמצעי חקיקה או באמצעים של לא יודע מה עוצרים את הגל העכור הזה. אל תשליכני לעת זקנה.
11/12/2013