זהבי על החיסול בתל אביב: "הורים וילדים בילו בפסטיבל השוקולד ואז החל פסטיבל ירי"
ת"א, לוד, שגב שלום, אשדוד ועכו. פיגוע פלילי, רצח בדקירות סכין או פסטיבל שוד. לפחות הבורסה עדיין עומדת
זה לא חשוב לאן אתם הולכים, באיזה שעה, ביום או בלילה, באיזה עיר או באיזו שכונה - מדובר בפחד מוות.
אתם לוקחים את הגוזלים, הילדים הקטנים שלכם, לכיוון שפת הים בתל אביב, כדי לראות את הגלים ולספר להם שבתוך המים שוחים דגים. מעבר לכביש, במתחם התחנה הישן, יש פסטיבל שוקולד, הילדים שמחים וצוהלים, ההורים מאושרים כי הילדים מאושרים והשמש נהדרת כשברוב העולם המבול שוטף את הארץ. כולם מחייכים ואז פתאום - פסטיבל הירי:
מכונית ב.מ.וו, שאחד האזרחים אמר לאשתו 'תראי איזו מכונית יפה', פתאום הפכה ל"מסננת", והנהג שישב בה, ליד ההגה, הפך להיות ז"ל. כעבור שעה הגופה הוכנסה לשק על ידי אנשי זק"א ופרמדיקים, והאזור המקסים והפסטורלי הפך לזירת פשע עם סרטי ניילון צהובים, שוטרים שמצלמים ואוספים רסיסי תרמילים ומרחרחים אם המתנקשים השאירו אולי בדל סיגריה כדי לבדוק את הדי אן איי שלהם. הכול נראה לפתע כמו סרט של היצ'קוק או כמו מערבון בצהרי היום, גופות, נמלטים, שריפים, וואי וואי וואי.
בוקי נאה, שמבין דבר או שניים בענייני פלילים, כתב ובצדק, שאם היריות האלה היו מתרחשות כמה מאות מטרים דרומה, ביפו עצמה, אז הידיעה על כך הייתה מופיעה בשלוש שורות בעיתון. לא היו פותחים עם הידיעה הזאת את כל מהדורות החדשות כי ביפו כבר רגילים לרצוח אחד את השני, במסגרת מלחמות החמולות.
בלהט האירועים, השכילו ב'ידיעות אחרונות' לספר מיהו הנרצח, כי מרוב הדיבורים אף אחד לא יודע את מי רצחו פה. מי לוקח ריזיקה לרצוח בן אדם, בצהרי יום שבת, לעיני כל? מי הוא? אל קפונה? באגסי סגל? ראש המאפייה האיטלקית? לא. מדובר בתאאר לאלא, בן 27, שעל פי העיתון נחשב כאיש ביצוע של חמולת עיאש והיה מעורב באירועים אלימים רבים. המשטרה חושדת כי הוא חוסל במסגרת מלחמת הכנופיות ארוכת השנים בין משפחת עיאש לחמולת חאמד ביפו.
לאלא היה פלסטיני, שלפני כ- 15 שנה קיבל אזרחות ישראלית במסגרת איחוד משפחות ועבר להתגורר עם בני משפחתו ביפו. הוא וקרוביו קיבלו תעודות זהות ישראליות ונרשמו כתושבים, אך אביו נשאר בשטחים ומתגורר ברמאללה. פה מגיע ה"פאנץ'" - כמה מבני המשפחה שימשו במהלך השנים כמשת"פים. עכשיו התמונה הובהרה.
כמובן שהאירוע הזה מאפיל על עוד אירוע שהיה בסוף השבוע: בלוד, תושב העיר בן 29, שחט את אימו בדקירות סכין, אבל אף אחד לא מדבר על זה כי בסך הכול הוא שחט את האימא בבית, ולא ברחוב.
אף אחד גם לא מדבר על כך שבצפון הנגב, בישוב שגב שלום, ירו בגבר בן 40 וכעת הוא במצב קשה. גם לא מעניין אף אחד ששלושה נתינים זרים מאפריקה נדקרו על ידי ישראלים במהלך "פסטיבל שוד" שעשו הישראלים באזור דרום תל אביב. בכלל, זה שבפתח תקווה בת 30 נדקרה הבוקר בקטטה בין שכנים, את זה אף אחד לא הזכיר בכלל.
אם יש את האירועים האלה, אז למה לנו בכלל לדבר על זה שבעכו, בן אדם טבע למוות, ובאשדוד, פעוט נכווה ממים רותחים? בשומרון, התהפך טרקטורון ויש פצועים קשה ובינוני, בגן האקליפטוס נפצע בן אדם בינוני עד קשה כשנפל מג'יפ, בכביש 471 רוכב אופנוע נפגע מרכב ונחבל בראשו, וברחוב ארלוזורוב בתל אביב, רוכב אופניים בן 60 נפגע מרכב ומצבו קשה.
זאת ארץ נהדרת, אין בה יום בלי אקשן. אם לא יורים אז נפגעים ממים רותחים, אם אין מים רותחים אז נפגעים משריפה, אם אין שריפה אז מקצר חשמלי ואם לא קצר חשמלי אז מתהפכים מטרקטורון.
בעזרת השם רבותי, העסק הולך ומתמוטט, וכולנו צריכים לברך שלפחות הדבר היחידי שלא נופל זה הבורסה. האמת שגם הממשלה עדיין לא נפלה למרות שבסוף השבוע נתנו לביבי בראש. כמעט כל חברי מפלגתו, החל מישראל כץ ועד דני דנון, "מורדים במלכות" ומדברים נגד מדיניות ראש הממשלה, אבל כשיש כזה אקשן ברחובות, אז את מי זה מעניין?
16/02/2014