הילד מרביץ לאח הקטן: איך מחנכים בלי לצעוק?
לא חייבים לגעור בבכור כדי לגרום לו להפסיק לנהוג באלימות מתוך קנאה. מיכל דליות מסבירה
אני אימא לשני ילדים, הגדול בן 3 והקטנה בת 7 חודשים. לאחרונה המצב בבית נהיה קשה, בני מרביץ לקטנה, דוחף אותה ומתיישב עליה. לא קל לי להשתלט על שניהם ואני צועקת עליהם הרבה. בני מתעורר בבכי עם סיוטים מהצעקות שלי, הוא אומר מתוך שינה 'אימא לא' או 'אל תצעקי' וממש חולם את הצעקות שלי. אני מרגישה שנכשלתי כאימא. מה עצתך?
מיכל עונה: קודם כל תירגעי. עצם העובדה שזה כל כך מפריע ונוגע לליבך, זה אומר שאכפת לך ואני מאמינה שאת בהחלט עושה כל שביכולתך. שני ילדים בגילאים כאלה זו עבודה קשה מאוד, והיום הצרכים של התינוקת גוברים על צרכיו של אחיה הגדול.
הילד מקנא באחותו וממש שונא אותה. בין אחים ואחיות יש יחסי שנאה - אהבה, כי מצד אחד, אם מישהו ירצה לפגוע בה הוא יגן עליה, אבל מצד שני הוא שונא ומקנא בה, כי הוא חושב שהיא גוזלת ממנו את המקום שלו. ילדים לא מבינים שלהורים יש מקום לשניים ויותר, הם חושבים שכל תינוק שנוסף גוזל מהם משהו. מה שנכון זה שהתינוקת באמת גוזלת חלק מהזמן שלך, כי עד עכשיו כל הזמן הפנוי שלך היה מוקדש רק לו. אחותו מהווה לו תחרות איומה ולא הוגנת כי מבחינתו, מי ביקש ממך בכלל להביא עוד תינוק?
אל תצפי לסוג של הרמוניה, אבל את חייבת להגיב על התנהגויות שאינן מקובלות. את צריכה להיות נחושה ולעשות משהו שיחליף את הצעקות הלא נעימות שלך, שמגיעות גם לחלומות שלו. את צריכה לשנות את ההתנהגות שלך ולייצר מצבים שהוא יראה שאת פנויה אליו.
למשל, כשאת באה לקחת אותו מהגן, התינוקת לא אמורה להיות על הידיים שלך. את צריכה להיות פנויה כדי שהוא יוכל לרוץ אליך ושתחבקי אותו.
תמצאי רגע נעים בארוחה או באמבטיה ותגידי לו בצורה נעימה וברורה: 'הרבה פעמים אתה כועס על אחותך ועושה לה המון דברים מסוכנים. אימא ואבא צריכים לשמור על הילדים שלהם, ואם מישהו יעשה לך משהו, אני תמיד אגן עליך ואותו דבר אני אעשה עם אחותך. לכן, מהיום, אם אראה שאתה מרביץ או מסכן את אחותך, אני לא אכעס יותר, אבל אבוא ואקח אותה כי אני צריכה להגן גם עליה'.
ללמוד להגיב אחרת
בדרך הזו את יידעת אותו במה שעומד לקרות מהיום. אל תסיימי את דברייך ב'טוב?' או 'בסדר?'. את אמרת את שלך. אחרי שסיימת תמשיכי כרגיל באמבטיה או בארוחה. את בכלל לא מדברת עליו או על מה שהוא צריך לעשות.
ברגע שתראי אותו עושה משהו לקטנה, רוצי אליה, בלי מילים, קחי אותה על הידיים ותדברי אליה. אל תסתכלי עליו או תגערי בו, כי הרי הוא יודע שאסור לו. את צריכה להחליף את הכעס והצעקות בלהרחיק את הילדה. אם הוא יבכה וישתולל תסבירי לו שאת פה בשבילו אבל מחכה שהוא יירגע. את צריכה להגיב אחרת. הוא לא עושה את זה בכוונה או במודע, הוא בן 3, לא מצליח להתאפק וזו דרכם של ילדים בגילו לבטא את הכעס והתסכול שלהם.
מעבר לזה, את חייבת לדעת להיות סלחנית כלפי עצמך. זו תקופה קשה שתעבור בעוד מספר חודשים. נסי לייצר עזרה, נסי לקחת אותו לחברים או להזמין חברים אליו, לכי איתו יותר לגינה כדי שיתעסק במשהו אחר, תחשבי על מצבים שיכולים להקל עליך.
כשהוא ייצא משליטה, תחזירי לעצמך את השליטה ותלמדי את עצמך להגיב אחרת לכעסים שלו, כשהמסר הוא שאת שומרת על הילדים. כשאת בגינה והוא רץ, את יכולה להגיד לו שאת פה ושאת שומרת עליו, וכך זה יתחבר למה שהסברת לו. בבית, כשהוא ירביץ לתינוקת את תגידי שאת שומרת עליה. את צריכה להיות תקיפה ונחושה ותתאפקי לא לכעוס כי זה מה שיעשה את כל ההבדל.
21/03/2014