שאלה: בני בן 22 השתחרר מצה"ל באוגוסט האחרון. הוא נורא מבולבל, ולא יודע לאילו כיוונים ללכת. הלכנו ל'הכוונה לחייל' והפנו אותנו ל'אדם מילא' אך גם שם לא ממש הצליחו לעזור ולכוון אותנו. נכון להיום בני עדיין יושב בבית בחוסר מעש ואני לא יודעת מה לעשות. מה עצתך?

אלון עונה: באיזה גיל ראוי להיות מבולבל אם לא בגיל 22? אין מה לעשות - הרי לא יהיה גיל אחר. ילד בגילו ראוי שיתבלבל וזה אולי הדבר החשוב ביותר שיעשה בחייו.

אנשים 'מטפסים על מסלולים' רק כדי לצאת מהבלבול והולכים לחברות ייעוץ כמו 'אדם מילא' בהן יש מעט הסתכלות, מעט מחשבה חכמה, הרבה ביקורת, שיפוטיות והרבה חוסר הכלה. לא פלא שכל כך הרבה אנשים עושים מסלולים שלא רלוונטיים עבורם, לא עושים את הדרך שלהם, לא מתבגרים נכון ואחר כך מוצאים את עצמם עייפים, כנועים ושונאים לקום בבוקר - טעות! טעות! טעות!

אני טוען שגיל 22 הוא הזמן הנכון ביותר ולכן מה שצריך לעשות בגיל הזה הוא דווקא לעודד את הבלבול. תגידי לבנך: 'זה הזמן שלך להתבלבל. נסה הכול, סע, טייל ושאל את עצמך שאלות'. חשוב לעודד אותו להתנסות ולהבין שבלבול הוא מסלול נפלא.

תגידי לו: 'בוא נבנה 'מסלול בלבול' שבו אתה לא צריך להחליט כלום אלא רק לאפשר לעצמך לגעת, למשש, להבין מה נכון לך, מה מעורר בך תשוקה ומה מעניין אותך. בוא נבנה יחד סדנה של חודשיים שנקראת 'סדנת כל מה שסביבי' שתכלול  איזה דברים יש לעשות, ממה אנשים מתפרנסים ומה זה אומר להיות עצמאי או שכיר. תחווה את כל מה שסביבך'.

זו תקופה נהדרת, לא תהיה לו אחרת!

אל תנסי לזרז את בנך למצוא את המסלול הנכון כדי שאת תהיי אימא רגועה. תשתמשי בניסיון חייך ותסתכלי על העולם סביבך. הילד צריך למצוא את חשקיו, נטיותיו, את הדברים החשובים לו, את מה שמעורר אותו ואת מה שמעניין אותו ולכן אני מציע לך לרדת מהרעיון שהוא צריך למצוא את המסלול כפי שאנחנו מבינים אותו בעולם הבוגרים.

את לא יכולה להגביל אותו בזמן. ככל שהורה לילד בגיל הזה מנסה להגביל את הבלבול, הבלבול רק יתארך. ככל שתלחצי עליו ככה הוא יהיה יותר מבולבל ולא ימצא את עצמו. תקופת הבלבול צריכה להיות חגיגה יצירתית ונפלאה, מעין מסע מעניין ומרתק  שעובר במקומות של השראה. הכול זמין והכול פתוח - זו תקופה נהדרת.