נתן זהבי: "למי המחאה באמת עזרה מלבד למספר קטן של אנשים?!"
זהבי מתייחס לכך שמשפחתו של האב שרצח את ילדיו הרסה את ביתו במטרה להשמיד כל זכר לאירוע ואף מדבר על מות המחאה - "גיבורי המחאה דיברו קילומטרים ועשו סנטימטרים"
אני רוצה להתנתק לרגע מהעניין שמסעיר את המדינה, חטיפת שלושת הנערים, לאירוע אחר שביום חמישי הכה בשוק את המדינה אבל נשכח לאחר זמן קצר בגלל האירועים האחרונים. אני מדבר על רצח שני הילדים בן ה- 10 ובת ה-12, במושב ישרש. אב רצח בצורה אכזרית ונוראית חייתית את שני ילדיו, והנה קרה דבר שאני לא זוכר שקרה מאז קום המדינה - בני משפחתו של החשוד ברצח הגיעו אתמול ליחידת הדיור שלו במושב, בה התגורר ובה בוצע הרצח, ובאמצעות טרקטורים שהזמינו מבעוד מועד הרסו את המבנה עד היסוד. המעשה לא תואם עם המשטרה און עם מועצת הישוב. "המטרה שלנו היא להתנתק מכל הזוועה הזאת עד הסוף, אנחנו לא רוצים שיישאר ממנה כל זכר", הבהירו בני המשפחה לשכנים במושב. לא קרה דבר כזה בישראל, אפילו בני המשפחה מקרבה ראשונה של הרוצח רצו להשמיד כל סימן וזכר לאירוע הזוועתי הזה. ושוב אני מזכיר, האירוע שהיה ממש לפני כמה ימים, ביום חמישי, נשכח וירד מסדר היום כאילו לא אירע דבר. אב רוצח שני ילדים בן 10 ובת 12. מה זה מלמד עלינו? לא יודע.
האנשים השקופים
ועוד דבר שאינו קשור לחטיפה - אתמול בלהט המאורעות לא הבחנתי בזה, אבל שהגעתי הביתה ראיתי את 'ממון', המוסף הכלכלי של 'ידיעות אחרונות', והכותרת הראשית על גבי השער - "מחאה ללא פירות", 3 שנים אחרי שהמונים יצאו לרחובות כדי למחות על יוקר המחיה מתברר שרוב המחירים עלו. מדד המזון נסק ב-13.6%, שכר הדירה טיפס ב-15%, וכדי להגיע לדירה ממוצעת נצטרך לעבוד תריסר שנים. פתאום שאלתי את עצמי שוב - שניים מנציגי המחאה הגיעו לכנסת, סתיו שפיר ואיציק שמולי, והשלישי שגם כן רכב על גל המחאה, יאיר לפיד, נעשה שר האוצר, איפה הם?מה קרה איתם בדיוק? כל אחד מהם מקבל שכר שמן, מכונית, יועצים ועוזרים אבל מה עם המחאה? מה עם מאות האלפים שמילאו את הרחובות ומשלמים היום לאחר 3 שנים עוד 13.6% על המזון, שכר דירה יותר מ- 15% ועוד כהנה וכהנה. לאן נעלם כל זה?
כל דבר שקורה מתהפך פה משום מה, לא יודע למה. הייתה מחאה עם מטרה באמת חיובית, ללא הבדל דת, גזע, מין, ארץ מוצא או דעה פוליטית, אנשים מחו. אבל שום דבר. במה זה עזר? אנשים טעו. טעו בגישה שלהם, טעו שהפסיקו, טעו שעשו את ההפגנה הגדולה בכיכר המדינה עם אייל גולן או שלמה ארצי (או שניהם ביחד אני כבר לא זוכר). שלמה ארצי ממשיך למלא אולמות, ובצדק הוא זמר טוב, ואייל גולן ממשיך להופיע בכל רחבי העולם, עושה טונות כסף ואפילו רכש קבוצת כדורגל ושינה את שמה ל'הפועל חיים מרמורק' על שם סבו, שיהיה לו בהצלחה. הם יכולים לקנות דירה כל חודש, אבל מה עם כל אלה שעמדו שם, שרו איתם, התלהבו איתם וציפו וחיכו? ראינו את איציק שמולי עומד בכיכר המדינה, (אני ראיתי את זה מטווח של 10 מטרים) מנופף את דגל ישראל וצועק בשיטת מירי רגב. הוא נופף וצעק 'אנחנו הישראלים...'. האם מישהו שמע אותו עומד על דוכן הכנסת מנופף דגל וצועק 'אנחנו הישראלים...'? אבל לעומת זאת, ראיתי אותו עם חליפה ועניבה הדורה עושה סלפי (!) עם מאיר שטרית ועם רובי ריבלין במהלך הבחירות לנשיאות כאחרון הפרחים בפאב סוג טז' שרואה איזה אמן ליגה ג' מגיע לשם.
מישהו יבוא וישאל 'תגיד מה אתה כועס? מה אתה מבלבל את המוח?' אבל אני לא מבלבל את המוח. במהלך השבוע שעבר שוב ראיתי אנשים אוספים מהזבל, ולא מעט. הייתי באיזה תערוכה ברחוב וולפסון, עליתי על גג של בית וראיתי את הבית שממול. אין שם מזגנים אז החלונות היו פתוחים, וראיתי כמה אנשים שוכבים על מזרונים, וראיתי את החצר האחורית של הבית שהייתה למעשה ערימת זבל, מקום בלתי נסבל. ושאלתי את עצמי איפה המחאה, מה היא עשתה? למי היא הואילה חוץ מלמספר אנשים? אנשים נוטים לשכוח מהדברים הללו בימים שישנם אירועים כמו חטיפה, או כמו רצח שנשכח כבר אחרי 24 שעות, אבל מה עם המקרים האמיתיים של אותם אלפים שמוגדרים 'אנשים שקופים' או 'האזרח הקטן' ועוד אלף ואחת כינויים שאת רובם אני לא אוהב. אותם אנשים הם לא שקופים, ולא אזרחים קטנים. הם אזרחים ככל אזרחי המדינה, והם לא שקופים כי מי שרוצה לראות אותם רואה אותם ומי שרוצה שלשמוע אותם שומע אותם, והם כועסים וזועמים. כי אנשים מבטיחים להם הבטחות ועושים את ההיפך ממה שהבטיחו. המחאה יצרה תקוות ויצא ההיפך, ומנהיגיה, אולי להוציא את דפני ליף, דיברו קילומטרים ועושים סנטימטרים.
16/06/2014