יורם שפטל על הזיכוי של מוטי חסין: "ועוד זחלנו לפרקליטות כדי להתחנן לעסקת טיעון"
בעקבות החלטת בית המשפט לזכות את העבריין מוטי חסין מרצח כפול, מספר יורם שפטל מה התרחש מאחורי הקלעים - "היה ברור שאין סיכוי שהתיק ייגמר בהרשעה אך בכל זאת זחלנו לפרקליטות על ארבע"
אני באופן מוחלט לא נוהג לדבר על תיקים שאני מעורב בהם, ועקרונית אני גם לא אחרוג ממנהגי גם הפעם אבל לזיכוי המהדהד של מוטי חסין יחד עם שלושה נאשמים אחרים בתיק של רצח כפול (ואני לא מתכוון בשום פנים ואופן להיכנס לפרטי המקרה ולנימוקים של פסק הדין) יש היבטים עקרוניים חשובים ביותר, ולכן אני אתעכב על היבט אחד בלבד שכרוך בתיק הזה.
התיק, כפי שידוע לכל, הסתיים בזיכוי מהדהד. אני משתמש במונח מהדהד לא בגלל שמו של הנאשם המרכזי מוטי חסין שיוצג על ידי, אלא בגלל הנימוקים בפסק הדין (שגם עליהם אני ממש לא מתכוון להיכנס ולפרט אותם). אומר רק משפט אחד: נדחו כל טענות התביעה ללא יוצא מן הכלל בתיק הזה, מן הראשונה ועד האחרונה. כל אחד יחשוב שזה תיק שברור מלכתחילה היה שהוא חייב להסתיים בזיכוי ואם כך בודאי שזה היה ברור גם לנאשמים ועוד יותר מכך לעורכי הדין שייצגו אותם. עקרונית זה נכון, אבל פה אני רוצה לחשוף בפניכם סוד מאחורי הקלעים: חרף העובדה הזאת שכל הסנגורים היו משוכנעים שהראיות בתיק הזה משקלן הוא אפס ועל פי כל כללי המשפט התיאורטיים, אין שום סיכוי שהתיק יסתיים בהרשעה. חרף העובדה הזאת, ועל דעתם כמובן של הנאשמים, אנחנו שוב ושוב לכל אורך המשפט פנינו לפרקליטות בבקשה לשבת איתנו על מנת להגיע להסדר טיעון. אני רוצה אפילו לשתף אתכם בעוד סוד מאחורי הקלעים שאפילו הפרקליטות לא ידעה אותו משום שכל הבקשות שלנו הללו נדחו על הסף, כלומר בפרקליטות לא רצו אפילו לשמוע מה יש לנו להציע במסגרת עסקת הטיעון שאנחנו מבקשים להגיע אליה. לכן אני אשמיע את ההצעה שלי באוזני המאזינים, כפי שהיינו אמורים ורצינו להציע אותה לפרקליטות, וההצעה היא הודאה בסעיף של קשירת קשר והסכמה לגזר דין של 5 שנות מאסר.
עכשיו שימו לב היטב לתרחיש – 4 סנגורים מנוסים למדי, עם מאות ואלפי תיקים פלילים שהם טיפלו בהם בעבר, עם יכולת לא מבוטלת להעריך את מצב הראיות בתיק, ו-4 סנגורים כאלה משוכנעים ב-100%, לא ב-99%, שעל פי התיאוריה אין דרך בעולם שהתיק יכול להסתיים בהרשעה, אין לא קיים, ובכל זאת אנחנו ממש זוחלים לפרקליטות לאורך השנתיים וחצי בהן התיק התנהל, ומבקשים, אפשר לומר אפילו מתחננים: בואו שבו איתנו כדי לעשות עסקת טיעון. מדוע? כי אפילו שאנחנו משוכנעים במאת האחוזים שבשום פנים ואופן לא ניתן לסיים את התיק הזה בהרשעה על פי התיאוריה המשפטית ועל פי ערכן העלוב של הראיות (כפי שגם בסוף נקבע בפסק הדין), אנחנו (בהסכמה מלאה של הנאשמים) מציעים את אשר אנחנו מציעים. הסיבה לכך היא המשטר המשפטי העגום, האיום והנורא שאין כמותו באף מדינה מתוקנת בעולם, משטר משפטי שמסיים 999 תיקים מתוך כל 1,000 בהרשעה. ולכן, חרף העובדה ש-4 סנגורים משוכנעים במאת האחוזים שעל פי הראיות אין דרך בעולם להרשיע את הנאשמים, עדיין אין לנו כל ביטחון בבית המשפט שב-999 מתוך 1,000 פעמים מרשיע, ושהפעם זה יהיה הפרומיל מתוך אלף תיקים שבו יהיה פסק דין של זיכוי. ולכן לא רק שהצענו אלא שאני אומר שוב - כמעט זחלנו על 4 כדי לשבת עם הפרקליטות ולהגיע להסדר טיעון בתיק שבסופו של דבר הסתיים כפי שחשבנו אבל לא היינו בטוחים. ואם יש פה הרשעה אז יש פה מאסר עולם, ולגבי אחד הנאשמים מאסר עולם כפול כי אחד מארבעתם הואשם גם ברצח שני.כפי שאמרתי, התיק הסתיים בזיכוי מהדהד, לא בזיכוי מחמת הספק. בזיכוי נקבע שפשוט ראיות התביעה אינן מוכיחות דבר, ערכן כקליפת השום.
הדבר הזה, שגם בנסיבות כאלה סנגורים אחראים רואים חובה לעצמם לקנות את הסיכון הנורא של הרשעה גם כאשר ברור לגמרי שהתיק צריך להסתיים בזיכוי, אין כמו התרחיש הזה שמצביע על הבעייתיות האיומה והנוראה של המשפט הפלילי במדינת ישראל, ואם כמה מן המאזינים זוכרים הרי דבר מאוד דומה קרה לי באופן אישי לפני חצי שנה גם כן בתיק בבית משפט בבאר שבע, גם כן בתיק של רצח כפול וגם כן תיק שהסתיים בזיכוי (אם כי בחמת הספק לא כמו במקרה של מוטי חסין) ואפילו ברוב דעות כששופט אחד מרשיע. גם אז, במסגרת אותו תיק, בהיעדר ביטחון שבית המשפט יפסוק על פי הראיות הוצעה על ידי עסקת טיעון של 8 שנות מאסר בפועל שלשמחתי הרבה נדחתה, אבל זו רק שמחה בדיעבד כי מלכתחילה הייתי מוכן לעסקה כזו בידיעה ובברכתו של הנאשם, לא משום שהוא חש תחושת אשמה, אלא משום שאני הסברתי לו שגם כאשר הראיות מצביעות על אפשרות גבוהה ביותר של זיכוי אין שום ביטחון שבתי המשפט שלנו אכן יוציאו תחת ידם פסק דין של זיכוי. וכל המוסיף גורע.
11/09/2014